החלטה
המבקשת הגישה ביום 12.5.13 ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו (כב' השופט ו' חאמד) מיום 7.4.13 (להן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שבפסק הדין התקבלה התביעה של המשיב בחלקה, ונקבע כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 118,824 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בפניי בקשה שהוגשה ע"י המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת על המבקשת לשלם למשיב, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
לחילופין, עותרת המבקשת כי מלוא סכום פסק הדין יופקד בקופת בית המשפט או בנאמנות בידי ב"כ, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
עסקינן בתביעה כספית שהוגשה ע"י המשיב בבית משפט קמא כנגד המבקשת, בעטיו של הסכם, אשר המשיב צד לו, ושבמסגרתו הוסכם, כטענת המשיב, כי יבצע עבור המבקשת עבודות עץ והמבקשת תזקוף 40% מעלות ביצוע העבודות על חשבון רכישת דירה ע"י המשיב מאת המבקשת. בפסק הדין נדון גם הסכם נוסף, שהינו הסכם לרכישת דירה שנערך כאמור, בין המבקשת לבין המשיב (להלן: הסכם רכישת הדירה").
טענות הצדדים:
לטענת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים ביותר, כלשונה, מאחר ובית משפט קמא שגה כאשר פסק כי על המבקשת להשיב למשיב את הכספים ששולמו לה במסגרת ההסכם לרכישת הדירה, בנסיבות בהן קיים גם רוכש נוסף לדירה נשוא ההסכם, שהינו אחיו של המשיב, שאינו צד להליך ואינו מחויב בו, ובנסיבות בהן "הורחבה חזית" המחלוקת, שלא כדין.
עוד טוענת המבקשת, כי בתשלום כספי ההשבה למשיב בלבד, תיחשף היא לתביעה מצד אחיו של המשיב, הרוכש הנוסף, אשר ידרוש מחצית או יותר מכספי ההשבה שישולמו למשיב.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיב הינו אדם קשה יום ומדגישה כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא טען כי נגרמו לו הפסדים כבדים לאור הפרת ההסכם בדבר ביצוע עבודות העץ, ולפיכך, הסיכויים להשבת הסכום שישולם למשיב, ככל שהערעור יתקבל, קלושים ביותר.
מנגד טוענת המבקשת כי הנזק הצפוי למשיב בעיכוב קבלת הכספים במידה והערעור יידחה, הינו נזק אשר ניתן לפיצוי בהפרשי הצמדה וריבית.
המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור נמוכים מאחר והטענות בערעור מועלות כנגד קביעות עובדתיות ומאחר שלשיטתו הערעור הוגש באיחור, טענה שאין לקבלה לאור החלטת כב' הרשמת ת' שרון נתנאל מיום 16.5.13, בבש"א 7583-05-13, לפיה הוארך המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל.
עוד טוען המשיב, כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית לטענה כי תתקשה לקבל את כספה בחזרה, ככל שהערעור יתקבל, ולפיכך דין בקשת עיכוב הביצוע, להידחות.
הפן הנורמטיבי:
הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט יימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).
בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).
שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167).
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שהוגשה מצאתי להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות כי הצו הארעי שניתן ביום 12.5.13 יעמוד על כנו כצו זמני עד למתן פסק הדין בערעור, ואבהיר;
ראשית אציין, כי אין בדעתי לקבל את טענות המשיב כי סיכויי הערעור קלושים, בנסיבות בהן המבקשת מעלה טענות בדבר זכויות בלתי ברורות של אחיו של המשיב בסכסוך ותוצאותיו, אשר בגינו חויבה המבקשת בהשבה לטובת המשיב, סוגיה שתעמוד לבירור בפני ערכאת הערעור, כמו גם שאלת הענקת סעד שלא נתבע בכתב התביעה.
באלה הנתונים, הגם שלא הוכח בראיות של ממש חוסר יכולתו של המשיב להחזיר את הכספים שישולמו, היה והערעור יתקבל, מצאתי להורות על הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 12.5.13, אשר ייוותר בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, כאיזון הולם בין זכויות הצדדים.